האם גמלת מתנדבים לפי חוק מל"ל הינה "גמלה" לפי ההסכם בין המל"ל לחברות הביטוח

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים נעם, יעקובי ומוסק) מיום 8.5.13 בע"א 15897-11-12, בגדרו התקבל ערעורם של המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט עאסי) מיום 19.9.12 בתא"ק 21107-08. עניינם של הבקשה וההליכים שקדמו לה בעיקר בתחולתו של ההסכם רב השנים שנכרת בין המבקש לבין חברות הביטוח (להלן ההסכם) על גמלה המשולמת לפי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן חוק הביטוח הלאומי או החוק), העוסק ב"תגמולים למתנדבים". פרשנותו של הסכם זה נדונה בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012) (להלן עניין סהר) ועל כן, בטרם נידרש לבקשה הנוכחית, נייחד מספר מלים לקביעות שבפסק הדין בעניין סהר. 

פסק הדין בעניין סהר

ב.        סעיף 3 להסכם קובע, כי "שילם או משלם המוסד - על פי הוראות החוק - גימלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן - התביעה), והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח - לפצות אותו נפגע מכח היותה המבטחת של השימוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגימלאות לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד ...". סעיף 2 להסכם קובע, כי גמלה היא כהגדרתה בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). בפסק הדין בעניין סהר נדונה השאלה האם "הוראות ההסכם מקנות למוסד את הזכות לדרוש מחברות הביטוח שיפוי בגין סכומים המועמדים לזכות נפגעים כהלוואה עומדת לרכישת רכב".

ג.        תחילה עמד בית המשפט (מפי המשנה לנשיאה ריבלין) על הכללים בעניין פרשנותם של הסכמים וחוזים, בפרט לאחר תיקונו של סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 2), התשע"א-2011). הואיל וקביעותיו של בית המשפט בהקשר זה חורגות מהסוגיה הקונקרטית שבבסיס ענייננו, לא נרחיב בהן. לאחר מכן פנה בית המשפט לבחון את השאלה שביסוד אותו עניין; נאמר (פסקה 31), כי "שאלה זו מורכבת למעשה משלוש שאלות משנה: האחת - השאלה אם הלוואה עומדת היא 'גמלה' לצורך ההסכם; השנייה - השאלה אם הלוואה עומדת היא סכום שהמוסד 'שילם או משלם'; והשלישית - השאלה אם הלוואה עומדת היא סכום שמשולם 'לנפגע'".

ד.        באשר לשאלה הראשונה נאמר, כי "משקבעו הצדדים, במסגרת סעיף 2 להסכם, כי הגדרת המונח 'גמלה' תהא כהגדרתו בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין - לא ניתן לקבל כיום טענה שלפיה יש לקרוא לתוך ההסכם, בדרך של פרשנות, את ההגדרה של המונח 'גמלה' שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי. פרשנות שכזו חורגת ממתחם הפרשנות הלשוני של סעיף 2 להסכם ולא ניתן לקבלה".

           באשר לשאלה השניה נאמר בעניין סהר, כי "מבחינה מילולית, הביטוי 'שילם או משלם' אינו בורר בין המקורות התקציביים השונים של המוסד. כך, המוסד יכול 'לשלם' סכומים שמקורם באוצר המדינה כפי שהוא יכול 'לשלם' סכומים שמקורם במקור תקציבי אחר - דוגמת תשלומי מבוטחים. יתר על כן, משאין חולק כי הוראות ההסכם חלות על סכומים המשולמים לנפגעים כקצבת ניידות, אשר גם היא - בדומה להלוואה עומדת - מוסדרת בהסכם הניידות וממומנת על-ידי אוצר המדינה, ברור כי אין כל נפקות, לעניין תחולת ההסכם, למקור התקציבי המממן את ההלוואה העומדת. עם זאת ... דרישת ה'שילם או משלם' מחייבת כי הלוואה עומדת הניתנת למוגבל בניידות תהווה חלק מתקציב המוסד - קרי: תיכנס לתקציב המוסד ממקור תקציבי כלשהו ותצא מתקציב המוסד לטובת הנפגע. אחרת, המוסד אינו 'משלם' דבר ... נוטים אנו לאמץ את גישת 'הרוב' בעניין זה, שכן המוסד נמנע ביודעין, הן בענייננו הן בעניינים האחרים, מלהציג את תקציבו כראיה לפני בתי המשפט. זאת, אף שניתנו לו מספר הזדמנויות לעשות כן, ולמרות הפצרות חוזרות ונשנות מצד בתי המשפט השונים" (פסקאות 35-34).   

           באשר לשאלה השלישית נאמר בעניין סהר, כי "לשון הסעיף 'סובלת' הן פירוש שלפיו תשלום 'לנפגע' הוא אך ורק תשלום המשולם באופן ישיר לנפגע, הן פירוש שלפיו גם הטבה שניתנת למוגבל בניידות בעקיפין, בדרך של תשלום לצד שלישי, מהווה תשלום 'לנפגע'" (פסקה 36).

על רקע קביעות אלה, נעמוד עתה על הבקשה וההליכים שקדמו לה.

הרקע לבקשה

ה.        ביום 4.12.01 נפטר מר צדוק אברהם ע"ה (להלן המנוח) בנסעו ברכב על מנת לחלץ את בנו ונוסעים נוספים שהיו עמו מסכנת טביעה עקב שטפון. בעקבות פטירתו של המנוח שילם המבקש לשאיריו קצבת שאירים וקצבת תלויים. קצבת התלויים שולמה לאלמנתו של המנוח לפי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי, לאחר שהמבקש הכיר בפעולה בה מצא המנוח את מותו כ"פעולת התנדבות מצילת חיים". לאחר שהמשיבים סירבו לשפות את המבקש, הגיש זה תביעה בסדר דין מקוצר כנגדם, שבה טען כי על פי ההסכם חייבים הם לשפותו (תא"ק 21107-08).

ו.        בפסק דינו של בית משפט השלום (השופט עאסי) מיום 19.9.12 נאמר, ש"מחומר הראיות עולה כי סיווג התאונה על ידי התובע כפעולת התנדבות נעשה במהלך הפעילות השגרתית שלו ותוך בחינה ושקילה של מכלול הנתונים שעמדו בפניו" (פסקה 10), וש"לא ניתן לקיים דיון מחדש בשאלת סיווג התאונה שבה נפגע המנוח במסגרת תביעת השיבוב על פי ההסכם" (פסקה 9). מסקנתו של בית משפט השלום היתה (פסקה 11) כי הגמלה ששילם המבקש לאלמנתו של המנוח היא גמלת תלויים לפי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי. בשלב זה בחן בית המשפט את השאלה האם גמלת זו בת שיבוב לפי ההסכם. נאמר (פסקה 15), כי "לשון ההסכם סובלת פרשנות שלפיה הגמלה כהגדרתה בהסכם חלה על גמלת מתנדב", וזאת נוכח לשונו של סעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי על מתנדב שנפגע תוך פעולת התנדבות - יחולו עליו ועל התלויים בו, לפי העניין, הוראות פרק ה' בשינויים המחויבים; הואיל וסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין - אליו מפנה ההסכם לצורך הגדרת גמלה - קובע כי גמלה היא כזו שניתנה או עתידה להינתן לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, הנה הגמלה המשתלמת למתנדבים באה בגדר כך. עוד נאמר, כי מהפסיקה עולה שהצדדים נהגו להחיל את ההסכם גם על תשלומים שאינם חוסים תחת הגדרת גמלה שבהסכם, וכי המבקש הראה שבעבר "דרש וקיבל מחברות ביטוח שיפוי בגין גמלאות התנדבות". באשר לשאלה האם מדובר בגמלה אותה שילם או משלם המבקש נאמר (פסקה 16), כי גמלת התנדבות נכללת בתקציבו של המבקש, וזאת נוכח הוראת סעיף 291 לחוק הביטוח הלאומי, הקובעת כי המדינה תשפה את המבקש בשל כל הוצאה שהוציא לפי פרק י"ג לחוק. עוד נאמר בפסק הדין, כי הגמלה משולמת לאלמנתו של המנוח, ולפיכך מתקיים גם התנאי השלישי. על רקע האמור בא בית משפט השלום לידי מסקנה, כי "קצבת התנדבות מהווה גמלה בת שיבוב על פי ההסכם".

ז.        המשיבים עירערו לבית המשפט המחוזי (ע"א 15897-11-12). בפסק דין מיום 8.5.13 (מפי השופט מוסק ובהסכמת השופטים נועם ויעקובי) התקבל הערעור. נאמר, כי מעגל המבוטחים בו עוסק פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי נוגע, רובו ככולו, בסוגים שונים של עובדים ובגמלאות המשולמות בגין פגיעות בעבודה, והמתנדב אינו נזכר במסגרת זו, ומכאן שלא היתה כוונה לראות במתנדב כמבוטח לפי הוראותיו של פרק ה'. נאמר (פסקה 30), כי אין "ניתן להרחיב את המונח 'גמלה' שבהסכם, כך שהיא תכלול גמלה למתנדבים, שעה שהדבר אינו נאמר באופן מפורש בהסכם". עוד נאמר (פסקה 32), כי גם בהוראת סעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי אין כדי לשנות ממסקנה זו, שכן זו נועדה להחיל הוראות מפרק ה' העוסקות בסוג הגמלה, אופן התשלום וגובהו, אך אינה נועדה "לשנות את מהותה של הגמלה וסוג המבוטח על פי פרק י"ג". באשר לשאלה האם המבקש שילם או משלם את הגמלה נאמר (פסקה 33), כי "בענייננו נמנע המשיב [המבקש - א"ר] להציג את תקציבו בבית המשפט ולהוכיח כי הכספים לתשלום גמלאות למתנדבים נכללים בתקציבו, ועל כן לא עמד בהוכחת התנאי השני שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסק דין סהר". בית המשפט דחה את טענתו של המבקש, לפיה המשיבים שילמו לו בעבר בגין גמלת התנדבות, ולפיכך מושתקים מלטעון אחרת. נאמר, בין היתר, כי המבקש לא הציג ראיות המלמדות על היקף התביעות של מתנדבים ששולמו על ידיו בעבר לפי פרק י"ג, והאם דרש מן המבטחים שיבוב בגין תשלומים אלה.

הבקשה

ח.       מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי עניינה בשאלת "אופן יישומו של הסכם השיבוב הקיים בין הצדדים על הגמלאות השונות, ומהו הפתרון שנמצא לו למבקש, מקום שאין הסכם השיבוב חל". נטען, כי מקום בו לא עומדת למבקש זכות השיבוב מכוח ההסכם, תעמוד לו זכות שיבוב סטטוטורית, שהרי - לפי הטענה - "אין להותיר את המבקש ללא סעד של שיבוב כלל". לטענת המבקש, שאלה זו לא הוכרעה בבית משפט זה ושתי הערכאות הקודמות לא התייחסו אליה. בבקשה נטען, כי במשך השנים קיבלו עליהם המשיבים להחיל את ההסכם על גמלאות שונות, הגם שאלה אינן נכללות בהסכם, וכי "לא זו בלבד, שלא היה למבקש בסיס להניח שדווקא את גמלת המתנדבים, בחרו המבטחים להחריג מן ההסכם המורחב, הרי שאין מחלוקת כי המבקש דרש גמלה זו מאת המשיבים על פי הוראות ההסכם ואף שופה בגינה ללא עוררין" (עמ' 6). עוד נטען, כי אף ביישום מבחני הלכת סהר שגה בית המשפט המחוזי, שכן נוכח הוראת סעיף 289 לחוק, המחילה כזכור את הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי על גמלת התנדבות בשינויים המחויבים, יש לראות גמלה זו ככלולה בהסכם. באשר לשאלה האם הגמלה משולמת על ידי המבקש נטען, כי "כל עוד זוכה נפגע בתשלום גמלה המועברת לו ע"י המוסד לביטוח לאומי - חזקה שזו משולמת מתקציבו" (עמ' 8). המבקש מוסיף וטוען, כי גמלת שיפוי היא בת שיפוי לפי זכותו הסטטוטורית שבסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי. נטען, כי הגם שתביעתו של המבקש בבית משפט השלום הוגדרה כתביעה חוזית "אין מניעה כך לטעמנו, מלטעון לשיבוב על פי סעיף 328 לחוק מקום שהעילה החוזית נדחתה".

ט.       בהחלטה מיום 14.7.13 התבקשה תגובת המשיבים. בתגובה מיום 3.10.13 נטען, כי תביעתו של המבקש בבית משפט השלום וכן טיעוניו בבית המשפט המחוזי נסמכו על הטענה בדבר קיומה של זכות שיבוב מכוח ההסכם, ועל כן יש לדחות על הסף את טענותיו הנוכחיות בדבר קיומה של זכות שיבוב שלא מכוח ההסכם, באשר הללו מהוות הרחבת חזית אסורה. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, באשר היא נסבה על אופן יישומו של פסק הדין בעניין סהר על נסיבות המקרה דנא, וכי ממילא "התביעות בגין אירועים תאונתיים בהם מעורבים מתנדבים הינן ספורות" (סעיף 38). לגוף הדברים סומכים המשיבים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוענים, כי המונח גמלה שבהסכם אינו כולל גמלת מתנדבים. עוד נטען, כי המבקש אינו זכאי לשיפוי גם באשר לא הציג את תקציבו המאושר ולא הוכיח כי גמלאות המתנדבים משולמות מתוך תקציבו.

הכרעה

י.        לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, חוששני - כפי שיפורט - כי אין בידי להיעתר לבקשה.

יא.      אדרש תחילה לטענתו של המבקש, בדבר קיומה של זכות שיבוב סטטוטורית. מעיון בכתבי בי-דין שהגיש המבקש בבית משפט השלום עולה, על פני הדברים, כי תביעתו שם נסמכה על ההסכם שבין הצדדים, ועליו בלבד. כך, למשל, הוכתרה התביעה כ"חוזית", ובהתאם - נדון ההליך כתביעה בסדר דין מקוצר. בסיכומיו בבית משפט השלום (נספח י"ב לבקשה) טען המבקש, כי גמלת מתנדבים היא בת שיבוב על פי הוראות ההסכם (עמ' 19; ראו גם עמ' 25). גם בעיקרי הטיעון מטעם המבקש בבית המשפט המחוזי (נספח ח' לתגובה) לא נזכרה - ולוא ברמז - זכות שיבוב סטטוטורית, ואלה נסבים על השאלה "האם גמלת מתנדבים כלולה בהסכם". בנסיבות אלה, קיים טעם בעמדת המשיבים, לפיה מדובר בטענה שהועלתה אך בבקשה הנוכחית, דבר שאותו אין ניתן להלום. אמנם, בסיכומי התשובה בבית משפט השלום (נספח י"ג לבקשה) טען המבקש - כטענה חלופית - כי הוא זכאי לשיפוי מלוא הגמלאות לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי; ואולם, ספק אם יש בכך כדי לשנות מן המסקנה הלכאורית האמורה. מכל מקום, אין מחלוקת כי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, שניהם, לא נדרשו לטענה זו וממילא לא הכריעו בה. משאלה פני הדברים, קיים קושי רב לדון עתה, לראשונה, בטענה זו, שהרי "בהיעדר קביעה משפטית, אין מקום לדיון בגלגול שלישי" (רע"א 2005/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' גרוס (2009)). נדירים יהיו המקרים, אם בכלל, שבהם יתאפשר שינוי חזית בהליך ערעורי - לא כל שכן בגלגול שלישי.

יב.         מסקנת האמור היא כי את הבקשה דנא יש לבחון במשקפיים הסכמיות, קרי, האם גמלת מתנדבים המשולמת לפי פרק י"ג לחוק הביטוח הלאומי באה בגדרי המונח גמלה שבהסכם. זה היה ליבה של ההתדיינות עד הנה. כאמור, בית המשפט המחוזי השיב שלא בחיוב על שאלה זו, בהסתמך על פסק הדין בעניין סהר. כשלעצמי סבורני, כי הדברים אינם חד משמעיים. בעניין סהר טען המבקש, כי הלוואה עומדת לרכישת רכב באה בגדר גמלה כהגדרתה בהסכם שכן "יש להחיל על ההסכם - כך לעמדת המוסד - את ההגדרה של המונח 'גמלה' שבסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, אשר כוללת לשיטתו גם הלוואה עומדת" (פסקה 32 לפסק הדין בעניין סהר). בענייננו - במובחן מעניין סהר - טענת המבקש בדבר תחולתו של ההסכם על גמלת מתנדבים נעשתה על יסוד הוראת סעיף 289 לחוק הביטוח הלאומי, היוצר קשר מסוים בין גמלה זו לבין גמלאות המשולמות לפי פרק ה' לחוק, גמלאות אשר לית מאן דפליג כי הן באות בגדר המונח גמלה שבהסכם. לטענתו של המוסד פנים לכאן ולכאן - יש לזכור כי עסקינן בכספי ציבור - ואיני סבור כי המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי היא היחידה המתחייבת בנסיבות העניין, ואדרבה. יש להוסיף, שבעניין סהר הוכרה גם אפשרות בדבר שינוי והרחבת ההסכם על דרך של התנהגות (פסקה 33); ואולם בהקשר זה צוין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי המבקש לא הציג ראיות באשר ל"היסטוריה" של תביעות מתנדבים, ובעניין זה שינה בית המשפט המחוזי מקביעתו העובדתית של בית משפט השלום. התלבטתי איפוא, האם המחלוקת העקרונית בין הצדדים אינה מצדיקה רשות ערעור בגלגול שלישי. ברם, בית המשפט המחוזי קבע, בעמ' 11 לפסק דינו, כי המבקש לא הוכיח שגמלת ההתנדבות משולמת מתקציבו, ועל כן לא הוכח שמדובר בגמלה ש"שילם או משלם המוסד", כדרישת סעיף 3 להסכם, כפי הפירוש שניתן לה בעניין סהר. השגותיו של המבקש בנוגע לקביעה זו אינן מקימות עילה לקיומו של דיון שיפוטי נוסף, שלישי במספר. המחלוקת המתוארת מעלה תישאר איפוא בצריך עיון לעת מצוא.